לא לכלי נשק גרעיניים

אלה ששרדו, באורך מקרה, את ההפצצות הגרעיניות על הירושימה ונגסאקי, כונו ביפנית "היבקושה" או "אנשים פגועי-פיצוץ".

רבים מהם סבלו מכאבים ומחוסר-נוחות לכל אורך חייהם עקב פציעותיהם, בנוסף לטראומה הנפשית. אצל חלקם התפתח רקמת צלקת עבה על גופם ופניהם, או שהם חיו עשרות שנים עם רסיסי זכוכית שננעצו עמוק בבשרם.

נשים סבלו מקושי וסטיגמה נוספים בשל החשש שנזק שנגרם כתוצאה מהפיצוץ יעבור לילדיהם ונכדיהם. 

תוך שנים ספורות מההתקפה, ניצולים החלו לפתח סרטנים ומחלות נוספות בשיעור גבוה מהרגיל כתוצאה מהשפעות מאוחרות של הקרינה. סרטן הדם היה נפוץ במיוחד בשנים הראשונות.

די להתריע על הסכנות של נשק גרעיני, ניצולים רבים שיתפו בפומבי את עדותם האישית על שהתרחש ב-1945. חלק מהילדים ששרדו את התקופה הזאת עדיין חיים כיום וממשיכים בעבודת חשיפת האמת.

‏המסר שלהם לאורך העשורים היה עקבי וברור: כלי נשק גרעיניים והאנושות אינם יכולים להתקיים בכפיפה אחת. 

בשנת 2024, ניהון הידנקיו – איגוד יפני של ארגונים המייצגים ניצולים – זכה בפרס פרס נובל לשלום על "מאמץ להשגת שלום עולמי ללא כלי נשק גרעיניים ועל שהוכיח לעולם דרך עדויות אישיות שאסור להשתמש בכלי נשק גרעינים שוב לעולם".

הפעילות האמיצה והבלתי נראית של הניצולים, עוררה השראה בקרב רבים בעולם להצטרף לתנועה לביטול הנשק הגרעיני. 

גם היבטים אחרים בפיתוח נשק גרעיני – מכריית אורניום ועד סילוק פסולת רדיואקטיבית – השפיעו באופן הרסני על בריאות האדם ועל הסביבה.

במכרות האורניום – שם מתחיל תהליך ייצור הנשק הגרעיני – זיהום רדיואקטיבי וכימי שמקורו בשאריות הפסולת חלחל לקרקע ולנחלים, ופגע בעובדים ובקהילות הסמוכות. אף מכרה בעולם לא נוקה לחלוטין לאחר סיום הכרייה.

זיהום רדיואקטיבי התרחש גם בכורים גרעיניים המעורבים בייצור של פלוטוניום לנשק גרעיני. בתחנת הכוח הגרעינית ווינדסקל בבריטניה, למשל, השתוללה שריפה במשך שלושה ימים בשנת 1957, וגרמה לענני קרינה להתפשט על פני חלקים נרחבים של אירופה. כל החלב ממחלבות הסביבה נאלץ להיות מושמד.

קהילות רבות ברחבי העולם מתמודדות גם עם אתגרים מתמשכים הקשורים לאחסון בטוח של כמויות עצומות של פסולת גרעינית שנצברה מייצור עשרות אלפי כלי נשק גרעיניים מאז 1945. פסולת זו תישאר מסוכנת במשך אלפי שנים.

אמנם רק תשע מדינות מחזיקות בנשק גרעיני, אך יותר מ-30 מדינות אחרות תומכות בהמשך החזקתו ובשימוש פוטנציאלי בו, בין השאר על ידי תביעת הגנה תחת מה שמכונה "המטרייה הגרעינית" של בעלת ברית.

כל חברות ארגון האמנה הצפון-אטלנטית (נאט"ו), למשל, הביעו תמיכה פומבית בנשק גרעיני. כמה מהן אף מאחסנות פצצות גרעיניות של ארה"ב בשטחן – בהן בלגיה, גרמניה, איטליה, הולנד וטורקיה – ומספקות את המטוסים והצוות הדרושים להפלתן. לבלארוס יש הסכם אירוח דומה עם רוסיה.

כמה מדינות חולקות מודיעין לצורך איתור מטרות יירוט גרעיניות, או מאפשרות לספינות חמושות בנשק גרעיני לעבור במים הטריטוריאליים שלהן ולעגון בנמליהן, או למטוסים חמושים בנשק גרעיני להיכנס למרחב האווירי שלהן ולתדלק בשדות התעופה שלהן.

כל השותפויות הללו מנציחות את הסכנות הגרעיניות ופוגעות במאמצי פירוק הנשק.

כישלונם של מדינות הגרעין להתפרק מנשקם מעלה את הסיכון שמדינות אחרות או אפילו ישויות לא- מדינתיות, ישיגו יום אחד נשק גרעיני. התקדמות בפירוק מנשק חיונית למניעת התפשטתו.

‏בעת שישנם אמצעים למניעת התפשטות כלי נשק גרעיניים, יעילותם אינה מובטחת. כל מדינה בעלת יכולת להעשיר אורניום או למחזר את הדלק הגרעיני ליצור פלוטוניום יכול, בתיאורטית, לפתח נשק גרעיני בתוך חודשים ספורים.

דרום אפריקה, ישראל, הודו, פקיסטן, בצפון קוריאה השיגו כלי נשק גרעינים שנועדו לכאורה לצרכים למטרות שלום, מה שמדגיש סכנת התרבות התמונה בתוכניות של אנרגיה גרעינית. 

קילוגרמים ספורים בלבד של אורנים מועשר או פלוטוניום עשויים להיות מספיקים כדי לייצר פצצת גרעין אחת. ‏כיום, מאות טונות של חומר זה קיימים במאגרים העולמים, עם עוד בפס היצור. עבור שההתפרקות מנשק תצליח, יש להתייחס לבעיה הזו.

לא רק שקיים סיכון לשימוש מכוון בנשק גרעיני; הנשק עלול להתפוצץ גם כתוצאה מטעות אנוש, תקלה טכנית, מתקפת סייבר, פרשנות שגויה של אזהרות או גישה בלתי מורשית למערכות פיקוד ובקרה.

התקלות הרבות שבהן היה מעורב נשק גרעיני מאז 1945, כמו גם האירועים שבהם כמעט נעשה בו שימוש עקב טעויות, ממחישים את הפוטנציאל המדאיג לאסון בלתי מכוון.

ב-1968, למשל, מטוס אמריקאי שנשא ארבע פצצות גרעיניות עלה באש והתרסק ליד גרינלנד, וגרם לזיהום האזור הסובב בפלוטוניום. למרבה המזל, אף על פי שהתרחשו פיצוצים, לא התעוררה תגובת שרשרת גרעינית.

בשנת 1995, גורמים רשמיים ברוסיה טעו וחשבו ששיגור רקטה מדעית נורווגית הוא טיל בליסטי ששוגר מצוללת אמריקאית. נשיא רוסיה שלף את קודי השיגור לתקיפת תגמול, אך בסופו של דבר קבע כי מדובר באזעקת שווא.

אירועים מדאיגים אחרים כללו אובדן נשק גרעיני בים, התנגשות בין צוללות חמושות בנשק גרעיני, ברבורים מעופפים ואור המוחזר מעננים שהוחלפו בטעות בטילים עם ראשי נפץ גרעיניים, והכנסה בשוגג של קלטות אימון למחשב מבצעי, מה שגרם לסימולציה של מתקפה גרעינית מתקרבת.

מדי שנה, מדינות בעלות נשק גרעיני מוציאות מיליארדי דולרים על שיפור והרחבת כוחותיהן הגרעיניים – כספים שיכולים היו להיות מושקעים בבריאות, בחינוך, במאבק בעוני ובפעולות להתמודדות עם משבר האקלים.

במדינות מסוימות, חברות עסקיות גורפות רווחים עצומים מתמיכתן בפיתוח ובייצור של נשק גרעיני. גם מכוני מחקר ואוניברסיטאות מעורבים בכך ונהנים מכך מבחינה כלכלית.

הפסקת פעילות מסוכנת זו תשחרר משאבים למטרות אחרות ותאפשר לכמה מהמוחות המדעיות המבריקות ביותר לתרום לעולם שליו יותר – במקום לשכלל את יכולתן של צבאותיהן להרוג ולהחריב בקנה מידה עצום.

כל אומה יכולה להצטרף ל-TPNW בכל עת. אלה שנוכחית מהססים לעשות זאת עשויים להעריך מחדש את עמדותיהם ככל שמספר החברים באמנה יגדל ודרישות אזרחיהם יתחזקו.

זה היה המצב בעבר עבור אמנות אחרות. צרפת וסין, לדוגמה, התנגדו לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני כאשר היא נחתמה, אך הרגישו מחויבות להצטרף אליה עשורים לאחר מכן.

העולם משתנה במהירות, ומנהיגי היום לא יישארו בשלטון לנצח. ממשלות עתידיות עשויות לקבל את היתרונות של ההסכם בעוד שממשלות הנוכחות לא מקבלות זאת.

מדינות שהצטרפו ל-TPNW נדרשות לעודד מדינות אחרות להצטרף, עם המטרה הסופית של "ציות אוניברסלי".

הצטרפות לאמנה שולחת מסר ברור שנשק גרעיני אינו מקובל ויש להשמידו. בעידן של סכנות גרעיניות גוברות, הוא מציע את התקווה הטובה ביותר להשמדת הנשק .הגרוע ביותר

"בואו נתפוס עכשיו את ההזדמנויות הייחודיות שהביאה לנו אמנה זו ונשים קץ לעידן הנשק הגרעיני."

– הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, 2020

כתבו, התקשרו או תפגשו את מקבלי ההחלטות במדינתך כדי לבקש את תמיכתם בביטול מוחלט של נשק גרעיני.

מאז 2017, אלפי חברי פרלמנט מכל הקשת הפוליטית נענו לדרישות האזרחים מודאגים וחתמו על התחייבות ICAN לקידום הציות לאמנה לאיסור על נשק גרעיני.

מאות ערים, מוושינגטון די.סי ופריז ועד סידני, גם הן תמכו באופן רשמי באמנה, וחתמו על בקשה שלICAN.

אינכם צריכים להיות מומחים כדי להשמיע את קולכם. מה שחשוב הוא להכיר בחומרת האיום ובדחיפות הפעולה.

מחאה בלתי אלימה היא דרך חשובה עבור אנשים לבטא את דחיית לנשק גרעיני. זה יכול להתבטא בצורות רבות, כולל הפגנות, מצעדים, חסימות דרכים, ועצרות זיכרון.

במשך עשרות שנים, חברי תנועת השלום והנשק הגלובלית קיימו הפגנות, גדולות וקטנות, כדי למשוך תשומת לב למטרה. פעולות רבות התרחשו באתרים שבהם נבנים ומופצים נשק גרעיני, באוניברסיטאות המעורבות בפיתוחם, ובחוץ לפרלמנטים הלאומיים.

אין ספק שהפגנות המוניות סייעו להביא לסיום ניסויי הנשק הגרעיני, לעצור את התפשטות הארסנלים הגרעיניים, למנוע כל שימוש בנשק גרעיני במלחמה מאז 1945, וליצור לחץ לפירוק הנשק הגרעיני.

נדרשת פעולה ישירה יותר היום.

בחלק מהמדינות החמושות בנשק גרעיני, חברות מעורבות בייצור נשק גרעיני ורכיביו, ומוסדות פיננסיים מספקים הון כדי לאפשר את העבודה הזו.

הפסקת השקעות בתעשיית הנשק הגרעיני היא תרומה מוחשית שניתן לעשות על ידי מוסדות פיננסיים לפירוק הנשק. מאות כבר עשו זאת, והתחייבו למימון חופשי מנשק גרעיני, בהתאם לאמנה לאיסור על נשק גרעיני.

אנשים פרטיים יכולים ליצור קשר עם הבנקים וקרנות הפנסיה שלהם ולדרוש שהחברות המייצרות נשק גרעיני יימנעו מהשקעותיהם.

כפי שאמר פעם מזכיר האומות המאוחדות לשעבר באן קי-מון: "העולם חמוש יותר מידי והשלום ממומן פחות מדי." על ידי תרומה לקמפיין הבינלאומי לביטול הנשק הגרעיני (ICAN),  תוכלו לעזור לשנות את המצב הזה.

ICAN  היא הקול המוביל של החברה האזרחית בנושא פירוק הנשק הגרעיני ברחבי העולם, עם רקורד מוכח של הסברה אפקטיבית, שהוכרה ב-2017 עם פרס נובל לשלום. עם התמיכה שלכם, נוכל להוביל את הקמפיין עד למיצוי: עד לאפס נשק גרעיני.