עד לאותו מועד, הנשק הגרעיני היה כלי הנשק היחיד להשמדה המונית שלא היה כפוף לאיסור מקיף בעל תחולה עולמית. לפיכך, האמנה החדשה מילאה פער משמעותי במשפט הבינלאומי.
היא נולדה מתוך דאגה עמוקה מהאיום הגובר שהנשק הגרעיני מהווה על הישרדות האנושות, על הסביבה, על ההתפתחות החברתית-כלכלית, על הכלכלה העולמית, על הביטחון התזונתי, ועל בריאותם ורווחתם של הדורות הנוכחיים והעתידיים.
זהו לא רק האמנה הרב-צדדית הראשונה האוסרת באופן מוחלט על נשק גרעיני, אלא גם הראשונה הקובעת מסגרות לאיסור נשק גרעיני באופן הניתן לאימות ולסיוע לקורבנות השימוש בו והניסויים בו.
עובדה: עד היום, [FACT]fact-ratifications[/FACT] מדינות אישררו או הצטרפו לאמנה לאיסור על נשק גרעיני, ו-[FACT]fact-signatories[/FACT] מדינות נוספות חתמו עליה. על מדינות נוספות ללכת בעקבותיהן.
למרות שאף מדינה בעלת נשק גרעיני לא הצטרפה עד כה לאמנה, היא נותרת כלי חיוני לחיזוק האיסור העולמי על שימוש בנשק גרעיני ולקידום פעולות לפירוק נשק, שהיו צריכות להתבצע זה מכבר.
ההיסטוריה הוכיחה כי איסור על סוגים מסוימים של נשק מקל על ההתקדמות לקראת חיסולם. נשק שהוצא מחוץ לחוק נתפס יותר ויותר כבלתי לגיטימי, מאבד ממעמדו הפוליטי, ועימו גם את המשאבים לייצורו.
