SHARE
ניצולים
אלה ששרדו, באורך מקרה, את ההפצצות הגרעיניות על הירושימה ונגסאקי, כונו ביפנית "היבקושה" או "אנשים פגועי-פיצוץ".
רבים מהם סבלו מכאבים ומחוסר-נוחות לכל אורך חייהם עקב פציעותיהם, בנוסף לטראומה הנפשית. אצל חלקם התפתח רקמת צלקת עבה על גופם ופניהם, או שהם חיו עשרות שנים עם רסיסי זכוכית שננעצו עמוק בבשרם.
נשים סבלו מקושי וסטיגמה נוספים בשל החשש שנזק שנגרם כתוצאה מהפיצוץ יעבור לילדיהם ונכדיהם.
תוך שנים ספורות מההתקפה, ניצולים החלו לפתח סרטנים ומחלות נוספות בשיעור גבוה מהרגיל כתוצאה מהשפעות מאוחרות של הקרינה. סרטן הדם היה נפוץ במיוחד בשנים הראשונות.
די להתריע על הסכנות של נשק גרעיני, ניצולים רבים שיתפו בפומבי את עדותם האישית על שהתרחש ב-1945. חלק מהילדים ששרדו את התקופה הזאת עדיין חיים כיום וממשיכים בעבודת חשיפת האמת.
המסר שלהם לאורך העשורים היה עקבי וברור: כלי נשק גרעיניים והאנושות אינם יכולים להתקיים בכפיפה אחת.
בשנת 2024, ניהון הידנקיו – איגוד יפני של ארגונים המייצגים ניצולים – זכה בפרס פרס נובל לשלום על "מאמץ להשגת שלום עולמי ללא כלי נשק גרעיניים ועל שהוכיח לעולם דרך עדויות אישיות שאסור להשתמש בכלי נשק גרעינים שוב לעולם".
הפעילות האמיצה והבלתי נראית של הניצולים, עוררה השראה בקרב רבים בעולם להצטרף לתנועה לביטול הנשק הגרעיני.