למעלה מרבע מליון אנשים נהרגו כאשר ארצות הברית הפילה שתי פצצות אטום קטנות יחסית על הערים היפניות הירושימה ונגסאקי באוגוסט 1945-הפעם הראשונה והיחידה שבה נעשה שימוש בכלי נשק גרעיניים במלחמה. 

‏רבים נשרפו מיידית. אחרים מתו בייסורים שעות, ימים, או שבועות אחר כך מכוויות קשות, פציעות הדף, ומחלת קרינה חריפה. רבים אחרים מתו בשנים אחר כך מסרטן וממחלות שונות כתוצאה מחשיפה לקרינה. 

‏כדי למנוע חזרה של זוועות כאלה, אומות העולם לפעול בדחיפות כדי להשמיד כלי נשק גרעיניים.

בהירושימה ונגסאקי, מראות הזוועה היו אפוקליפטיים: ילדים מתים מתים או גוססים מפוזרים בחצרות בתי ספר. אמהות מחזיקות בתינוקיהן חסרי החיים. אנשים עם משתלשלים החוצה ופיסות עור מתנדנדות מגפייהם. 

‏רוב הקורבנות מתו לא טיפול להקל על סבלם מאחר שרוב בתי החולים נהרסו,  ציוד רפואי הושמד, וכן רוב הרופאים ואחיות נהרגו או נפצעו. אלו שנכנסו לערים לאחר מכן כדי להגיש עזרה עשו זאת תוך סכנת חיים בשל שאריות הקרינה. 

רוב המכריע של הקורבנות-מעל 90%-היו אזרחים, בהם 38,000 ילדים. בזמן ההתקפה בהירושימה בערך 8,400 תלמידי חטיבת ביניים היו בחוץ ויצרו שורות אש כאמצעי הגנה אזרחית; 6,300 מהם נהרגו.