פיצוצים גרעיניים באטמוספירה – יותר מ-500 מהם בוצעו בין השנים 1945 ל-1980 – היו בעלי השפעה מזיקה במיוחד, שכן הם פיזרו חלקיקים רדיואקטיביים למרחקים גדולים. הכוח ההרס המשולב שלהם היה שווה ל-29,000 פצצות הירושימה.

כיום, כל אדם חי נושא בגופו חומרים רדיואקטיביים מניסויים אטמוספריים, מה שמגדיל את הסיכון שלו לחלות. רופאים מעריכים כי, עם הזמן, הניסויים הללו יגרמו לפחות לארבעה מיליון מקרי מוות בטרם עת מסרטן וממחלות אחרות.

לפיצוצים בניסויים גרעיניים שנערכו מתחת לפני המים ומתחת לאדמה יש גם השלכות בריאותיות וסביבתיות ארוכות טווח.

בחצי השני של המאה ה-20, הדאגה העולמית מההשפעות של הניסויים הגרעיניים הובילה לתנועות מחאה בקנה מידה גדול בחלקים רבים של העולם, מה שגרם למנהיגים לנהל משא ומתן על איסור חלקי ב-1963 ואיסור מקיף ב-1996. שניהם עזרו לעצור את הניסויים הגרעיניים ברחבי העולם.

אך ההשלכות של הניסויים בעבר על חיי בני האדם ועל המערכות האקולוגיות השבריריות של כדור הארץ ימשיכו להיות מורגשות גם בדורות הבאים. על הקהילה הבינלאומית יש חובה לא רק להבטיח שהרס כזה לא יחזור על עצמו לעולם, אלא גם לפעול לתיקון הנזק שכבר נגרם.