שני התומכים המובילים ב-TPNW  דרום אפריקה וקזחסטן, הראו באמצעות פעולותיהם בעבר שהפחתת הנשק הגרעיני אפשרית.

כאשר קזחסטן השיגה את עצמאותה בשנת 1991 בעקבות התמוטטות ברית המועצות, יותר מ-1,400 כלי נשק גרעיני נותרו בשטחה. היא בחרה לוותר על כולן, בהכירה בכך שהביטחון שלה מושג בצורה הטובה ביותר באמצעות פירוק הנשק.

דרום אפריקה הגיעה לאותה מסקנה בסוף עידן האפרטהייד בשנות ה-90 המוקדמות, ופירקה מרצון את כל ארסנל פצצות הגרעין שלה – מעשה שאושר מאוחר יותר על ידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.

מנהיגים משתי המדינות הביעו גאווה רבה בתרומתם להשגת עולם נטול נשק גרעיני, וקראו לאחרים ללכת בעקבותיהם.