מדינות בעלות נשק גרעיני נוטות לעתים קרובות להסתמך על תיאוריית "ההרתעה הגרעינית" כדי להצדיק את שמירת מאגרי הנשק הגרעיני שלהן. הן טוענות כי נשקן נועד אך ורק להרתיע מדינות אחרות מליזום מתקפה גרעינית, וכך הוא תורם לשלום וליציבות.

אלא שמרבית מדינות העולם דוחות את ההיגיון הזה ורואות בהרתעה גרעינית גישה מסוכנת, מוטעית ושאיננה בת-קיימא לביטחון. יתר על כן, גישה זו היא תוקפנית מטבעה, שכן היא נשענת על איום מתמיד ואמין להמיט מוות והרס בקנה מידה נרחב.

בניגוד לטענותיהם של תומכי ההרתעה, קיומן של נשק גרעיני בעולם לא מנע סכסוכים, כולל מעשי תוקפנות נגד מדינות בעלות נשק גרעיני. למעשה, נשק גרעיני הגביר את הסבירות למלחמות ועימותים על ידי החמרת המתחים ואפשרות לכפייה וסחיטה.

תיאוריית ההרתעה גורסת שנשק גרעיני הוא מקור לגיטימי ורצוי לביטחון. הדבר מעודד תפוצה ומפריע לפירוק נשק.